סעיף 326 קובע כי "בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה." בעניין זה יובהר, כי כאשר הנכס הושכר לתקופה הקצרה משנה (בהתאם לקבוע בחוזה השכירות) החבות לתשלומי הארנונה תחול על המשכיר. אולם, כאשר הנכס הושכר (בחוזה השכירות) לתקופה שהינה מעבר לשנה אחת, לא ניתן לחייב את המשכיר בשל התקופה שחלפה מיום תחילת השכירות, גם כאשר השוכר עזב את הנכנס טרם שחלפה שנה. ניתן היה לחייב את השוכר מיום העזיבה ובלבד שהשוכר הודיע לרשות בעניין עזיבתו, בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות. במצב דברים זה, על הרשות לחייב את המשכיר מיום קבלת ההודעה, גם אם בהתאם לחוזה השכירות הנכס הושכר למספר שנים. להלן דבריו של בית המשפט העליון בפסק הדין עע"ם 1244/07 עיריית ירושלים נ' שמי בר מקרקעין 1993 בע"מ (פורסם בנבו 05.07.2011 ): "במקרה דנן, השכרת הנכס לתקופה העולה על שנה אחת משמעה שמבחינה נורמטיבית, המדובר בהשכרת נכס שאיננה נכנסת לגדר החריג שבסעיף 326 סייפא לפקודה. העובדה שהשוכר החליט לקצר את תקופת השכירות בדרך של נטישת הנכס, איננה הופכת בדיעבד את ההשכרה לכזו שהיא "לתקופה הקצרה משנה אחת", כאמור בחריג לסעיף 326 לפקודה." הרשות אינה צד לסכסוך חוזי בין משכיר לשוכר. יוער תחילה, כי מובן מאליו שהעירייה אינה אמורה להיות צד לסכסוך אזרחי שבין שוכר ומשכיר בשאלת החבות בתשלום ארנונה ותקופות החזקה בנכס, שכן המחלוקת החוזית איננה חופפת בהכרח את שאלת ההחזקה הפיסית. כלומר גם אם בחוזה רשום מועד מסויים לתחילתה או סיומה של תקופת השכירות הרי שבפועל זה לא מתקיים בהכרח. בפועל הרשות אינה חתומה על חוזה השכירות ולכן גם אינה שותפה להסכמות שבין הצדדים. השאלה העומדת בפני הרשות הינה האם המחזיק בפועל עונה להגדרת "מחזיק" על פי התקנות והפסיקה.
על אף האמור לעיל יש להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כל שימוש באמור לעיל הינו באחריות המשתמש בלבד.
כעיקרון אין לאפשר חיוב מופחת בשל שימוש בחלק מימות השנה, כך בפסה"ד ע"א 1130/90חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקוה. בפסק דין זה נדונה טענת המערערת לפיה היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה לחודשים מסוימים מדי שנה בשנה, באשר השימוש שהיא עושה במחסנים הוא עונתי (אחסון מצות לחג הפסח). בית המשפט העליון דחה את טענתה וקבע: "שימוש חוזר בבניין בעונה או בתקופה מסויימת בשנה (כגון, שימוש במחסנים בחג הפסח, שימוש בבניין כבית אריזה בתקופת הקטיף, שימוש בדירה כדירת קיץ או חורף) מהווה שימוש בבניין במובן הוראות הפקודה בכל השנה, היינו גם בתקופות בהן אין בבניין נוכחות בפועל של המחזיק או שימוש פעיל בו... מחזיק, הבוחר משיקוליו להפעיל בניין לסירוגין, משתמש בו בכל תקופת ההחזקה." פסק דין נוסף בעניין זה ראו, עמ"נ 34145-10-13 ב"ה פול קלאב בע"מ נ' עיריית באר שבע (פורסם בנבו 3.02.2014):
על אף האמור לעיל, יש להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כל שימוש באמור לעיל הינו באחריות המשתמש בלבד.
בת"א 1910/91 חב' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ נ' עיריית ראשון לציון, (פורסם בנבו) , נקבע כדלקמן: " הכלל הוא כי במקרה בו רשות ציבורית גבתה תשלום שלא כדין, זכאי האזרחי להשבה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אולם כאשר דברים אמורים בתשלום רצוני מכח הסכם שנעשה במטרה ל"סגור את העסקה" – ואפילו כזה שנעשה מחמת אילוץ תישלל זכות ההשבה...התובעת לא הביעה כלל מחאתה עובר לביצוע התשלום..אם סברה התובעת כי דרישות התשלום שהוציאה העירייה מופרזות, היה עליה לנקוט מיד בצעדים לביטול הדרישה ולא לשלם ללא מחאה ולדרוש אח"כ את השבת התשלומים, שהרי בהתנהגות כזו יש משום הסכמה לתשלום ואין לומר שהתובעת שילמה בלית ברירה". בית המשפט קבע, כי כאשר אדם משלם לרשות תשלום שאינו כדין "תחת מחאה" מחמת אילוץ, הבעת מחאה זו יכולה לעמוד לזכותו. מצב זה, יאפשר הגשת תביעה להחזר הכספים ששילם, לרוב כאשר הוטל עיקול על נכסיו או שהחייב מאוים בעיקול ככל שלא ישלם חובותיו לרשות. אולם, טענה כזו לא תעמוד לזכות המשלם, כאשר התשלום שולם במסגרת הסכם שנערך בין הצדדים, וכאשר הטענות נטענות בדיעבד.
על אף האמור לעיל, יש להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כל שימוש באמור לעיל הינו באחריות המשתמש בלבד.
קבוצה אחת - "דרגת אי כושר השתכרות" מונה למעשה את אותם נכים בעלי "הנכות הכללית" הכוללת נכים שאינם מבוטחים, ואשר אינם באחריות המדינה או מקום העבודה, כיוון שנכותם נקבעה בנסיבות של נכות ממחלה או תאונה. במסגרת זו נקבעת דרגת "אי כושר השתכרות"
.בקבוצה השנייה- נמנים כל יתר הנכים הנתונים למסגרת שבה קיים גורם שלוקח אחריות על הנכות ועל הפיצוי כמו למשל מקום העבודה. למסגרת זו נקבע סיווג " נכות מעבודה". לאור האמור לעיל, המחוקק הבחין למעשה בין " נכות מעבודה" לבין נכה בעל דרגת "אי כושר השתכרות".
לעניין נכות מעבודה הקבועה בתקנות סעיף 2(א)(1)(א) תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן:"סעיף 2(א)(2)(א) לתקנות"), שם מעניק המחוקק הנחה לאזרח ותיק למי שזכאי לקצבת נכות (לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי) בשל פגיעה מעבודה.
להלן ציטוט הסעיף הנ"ל המעיד בצורה מפורשת. "אזרח ותיק – (א)המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;" (ההדגשה אינה במקור). נכות זו, אינה נמנית עם אלה הזכאים להנחה על פי סעיף 2(א)(2)(א) לתקנות (הנחה של 80%).
הזכאות להנחה של 80% כאמור לעיל, תוענק לאלה שנקבעה דרגת "אי כושר השתכרות" של 75% ומעלה, ורק אלה שמקבלים קצבה חודשית מלאה כמשמעותה בחוק. יובהר, כי לא סוג הנכות שנקבעה קובעת את סוג ההנחה, אלא הקצבה לה זכאי מבקש ההנחה ובהתאם לסיווגה בחוק הביטוח הלאומי. ראה: עתמ (י-ם) 46767-11-11 הראל זוטא נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו מיום 30.05.2012).
על אף האמור לעיל, יש להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כל שימוש באמור לעיל הינו באחריות המשתמש בלבד.
כל האמור בפרק זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ומומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כל שימוש בחומר הנ"ל הינו באחריות המשתמש בלבד.
עורך דין בעל ניסיון בתחום יכול למצוא דרך להפחתת הארנונה או לטעון כנגד האמור לעיל והכל בנסיבותיו של כל מקרה.
טקסט לדוגמא
רבים מבעלי העסקים מחויבים בתעריפים הגבוהים ביותר מבין אלה האפשריים והמצויים בצו הארנונה של הרשות. משרדינו יבצע בדיקה מקיפה לצורך הפחתת החיוב והעמדתו על החיוב המינימלי על פי הדין. שלחו לכם הודעת שומה המגדילה את החיוב, ביצעו נגדכם אכיפה לגביית כספים או שלחו הודעת דרישה, זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי!
עם קבלת תיק לטיפולנו תבוצע הערכה כלכלית לגבי ההיתכנות לחיסכון הצפוי.
עורכי הדין במשרד ניהלו מחלקות גביה בארץ ייעצו לרשויות רבות ויש להם היכרות רבה עם הנפשות הפועלות ברשויות המקומיות. מכאן היחודיות.